ע"א 108/80

תקציר

מדינת ישראל ערערה על פסק דין של בית משפט השלום שחייב אותה לשלם למגדל ביטוח את הסכום ששילמה החברה למבוטח שרכושו נפגע בשריפה בבסיס חיל הים. ציוד המחשוב העזר של המבוטח, שהועמד לשימוש צבאי, ניזוק בשריפה. לא הייתה מחלוקת כי המדינה אחראית לשריפה ולהיקף הנזק. המדינה טענה כי חברת הביטוח שילמה את התביעה בהתנדבות ואינה מחויבת לעשות כן על פי תנאי הפוליסה, ולכן אין לה זכות לדרוש החזר. הפוליסה כיסתה נזקים לתכולה רק אם הם הוחזקו באופן זמני מחוץ למבנים העיקריים המפורטים בפוליסה. הסוגיה המרכזית הייתה האם ציוד המחשוב נמצא באופן זמני או קבוע בבסיס חיל הים. זכותה של חברת הביטוח לתבוע פיצויים מהמדינה נגזרת מסעיף 17 לחוק הביטוח העות'מאני, המאפשר למבטח ששילם למבוטח לתבוע את האחראים לנזק. בית המשפט קבע, כי כאשר מבטח משלם למבוטח, חזקה עליו שהדבר נעשה מתוך חובה או מתוך אמונה סבירה של חובה, ונטל ההוכחה בדבר זמניות מיקום הציוד מוטל על המבוטח. הבעלות על הציוד, השימוש בו על ידי טכנאי המבוטח וייעודו כחלק משירותי המבוטח בתקופת הפעלת המחשב תמכו באופי הזמני של מיקומו. המדינה לא הביאה ראיות סותרות. בית המשפט קבע כי לחברת הביטוח היה יסוד סביר להכיר בחבותה ולשלם את התביעה, ולכן דחה את ערעור המדינה. הודגש כי מטרת הסוברוגציה היא לאפשר לנפגע לקבל פיצויי נזיקין מכל צד שיבחר, ואין ליהנות מכך שהנפגע פנה למבטחו.