ת"א 959/00

תקציר

התיק עסק בתביעת רשלנות רפואית שהגישה מטופלת נגד רופא המשפחה שלה במרפאת קופת חולים, בדרישה לפיצויים בגין אי אבחון וטיפול במחלת לב נדירה בשם אנדוקרדיטיס. החולה, עולה חדש מאזרבייג'ן, ביקר אצל הרופא הנתבע פעמיים בתוך חודש, והתלונן על חום ממושך, עייפות ותסמינים נוספים. הרופא לא הצליח לאבחן את המחלה והפנה את החולה לרופא מומחה או לבית חולים, דבר שגרם לעיכוב בטיפול ולנזק בלתי הפיך לבריאותו של החולה. בית המשפט מצא את הרופאה רשלנית באבחנה ובטיפול בה, בפרט בכך שלא ביצעה בדיקה גופנית יסודית ולא הפנתה את המטופלת לבדיקות נוספות או לאשפוז מוקדם יותר. עם זאת, בית המשפט מצא כי המטופלת תרמה לנזק בשל חוסר שיתוף הפעולה שלה והשיהוי בפנייה לטיפול רפואי. השופט הגיע למסקנה כי רשלנות הנתבע הגדילה את הסבירות לנזק אך לא גרמה לו במישרין, ולכן הנתבע היה אחראי רק לחלק מנזקי התובע, המוערך בכ-30%. פסק הדין הדגיש את ההבדל בסטנדרטים בין רפואה קהילתית לרפואה מומחית ואת אחריות המטופל לבריאותו. למרות רשלנות הרופא, הנתבע לא היה אחראי למלוא היקף נזקו של המטופל, ואשמתו התורמת של המטופל הפחיתה את הפיצוי.