דב"ע מו/85 - 0

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם פציעה שנגרמה למהנדס במהלך אירוע שאורגן על ידי החברה מהווה תאונת עבודה. האירוע, שנערך במלון בסוף השבוע, היה מפגש חברתי וספורטיבי מסורתי להנהלת החברה ולעובדיה, עם משפחותיהם. ההשתתפות לא הייתה חובה, אם כי העובדים הרגישו מחויבים להשתתף. המערערת, שנפצעה בעת ששיחקה טניס במהלך האירוע, טענה כי מדובר בתאונת עבודה. המוסד סירב, מה שהוביל למאבק משפטי. בית הדין האזורי פסק לטובת המשיבה, בקובעו כי מדובר בתאונת עבודה בשל אינטרס המעסיק באירוע וחובת העובד להגיע. כמו כן, בית הדין טען כי אלמלא הגיע העובד, הוא לא היה נפגע. המוסד ערער על החלטה זו, תוך שהוא חולק על חובת ההשתתפות ועל פרשנות פסק הדין לחוק. דעת הרוב של ההרכב קיבלה את הערעור, תוך שהיא חולקת על פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר לעובדות ועל תחולת החוק. הפאנל קבע כי העיתוי, משך האירוע ומיקומו חרגו מגבולות מה שיכול להיחשב קשור לעבודה. הם טענו כי "אם לא... מבחן הלא, כפי שהוחל על ידי הערכאה הנמוכה יותר, נמתח במידה אבסורדית, ולפגיעתו של העובד לא היה קשר מחייב לעבודתו. לפיכך, הערעור התקבל, ופסק הדין בוטל. אחד מחברי הפאנל התנגד, וסבר כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר צריכה לעמוד בשל חובת ההשתתפות של העובד וארגון האירוע ומטרתו. בחוות הדעת החולקת הודגש כי האירוע אמנם התרחש בשעות שאינן שעות העבודה, אך אין בכך גורם מכריע ויש לשקול אותו לצד נסיבות אחרות.