ע"א 7015/21

תקציר

בבואו לדון בבקשה לסעד זמני, החליט בית המשפט לדחות אותה בעיקר בשל שיהוי מיותר של המבקשים. בקשות לסעד זמני חייבות להיות בזמן, במיוחד כאשר מבקשים לעכב ביצוע פסק דין או לשמור על המצב הקיים במהלך ערעור. המבקשים התמהמהו כמעט שלושה חודשים לאחר ההחלטה הראשונית וחודש וחצי לאחר ההחלטה השנייה לפני הגשת הבקשה, למרות דחיות קודמות מרובות של בית המשפט המחוזי בבקשות דומות. עד למועד הערעור, תהליך המכירה כמעט הושלם, כאשר עסקאות שבוצעו וזכויות צד שלישי היו בסיכון. השיהוי הניכר של המבקשים ואי מתן מענה משכנע לטענות המשיבים ערערו את עמדתם. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין, אלא אם קיים סיכוי גבוה לערעור ומאזן נוחות לטובת המבקש. המבקשים לא הוכיחו תנאים אלה באופן מוצק, כאשר טענתם התמקדה בשווי המכירה של הנכס – הליך שבחרו שלא לעסוק בו קודם לכן. מאזן הנוחות נטה לטובת המשיבים, שכן כל פגיעה במבקשים נראתה כבת פיצוי, ואילו השיהוי עלול היה לפגוע במשיבים ובצדדים מעורבים אחרים. בית המשפט ציין גם סימנים של חוסר תום לב מצד המבקשים, המצביעים על כוונה לעכב את מימוש הנכס, אשר תמכו בדחיית הבקשה. לפיכך נדחתה הבקשה, וההחלטה בהוצאות נדחתה לשיקול דעתה של ועדת הערר.