ת"א 28767-03-19

תקציר

התובע והנתבע טוענים שניהם לבעלות על נכס הממוקם ברחוב עקבת דרוויש 2-4 בירושלים. התובעת, הטוענת כי התגוררה בנכס מאז אוקטובר 2018, עותרת להסרת ידו של הנתבע מהנכס. בתוך כך, הנתבעת טוענת כי התובעת עברה לגור בנכס בין התאריכים 7.2.2019-11.2.2019, וכי היא עצמה החזיקה בנכס מאז מרץ 2018. בית המשפט בחן את תקופת מגוריה של התובעת ומצא כי היא אכן התגוררה בנכס בתקופה שבמחלוקת, מאוקטובר 2018 ועד מרץ 2019, עת השתלטה הנתבעת. הראיות שהציגה התובעת, לרבות חשבונות מים, רישומי ארנונה, נתוני צריכת חשמל, רישומי טלפון ועדויות של תושבים מקומיים, תמכו בטענתה. מנגד, הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענתה כי הנכס עמד ריק מאוגוסט 2018 ועד פברואר 2019. טענת הנתבעת כי פיקחה על הנכס באופן צמוד בתקופה זו לא הייתה משכנעת, מה גם שלא הציגה עדויות של הממונים עליה לכאורה או כל תיעוד מהמצלמות הרבות שלטענתה התקינה בנכס. מאחר שההשתלטות הנתבעת על הנכס התרחשה כחמישה חודשים לאחר תפיסת התובעת, הדבר לא היה בהתאם להוראות סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, המאפשר פינוי עצמי תוך 30 יום מיום התפיסה שלא כדין. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה לנתבע להשיב את החזקה בנכס. על הנתבע לפנות את הנכס ולהעבירו לתובע ריק עד ליום 3.6.2022. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 29,000 ₪, עד לאותו מועד. פסק הדין ניתן ביום 3.5.2022.