ס"ק 52050-08-20

תקציר

המחלוקת בין ההסתדרות (המבקשת) לבין המועצה המקומית התעשייתית (המשיבה) נסובה סביב פרשנות הסדר כוננות בהסכם קיבוצי שנחתם בשנת 2012. ההסכם קבע כי עובדים מסוימים יידרשו להיות בכוננות במשך שבעה ימים בחודש, עם תשלומים ספציפיים. ההסתדרות טענה כי הדבר יוצר זכות קנויה לאותם עובדים לקבל את ההתראות האמורות, ואילו המועצה טענה כי מדובר בפררוגטיבה ניהולית הניתנת לשינוי. השאלה המרכזית הייתה האם יש להפנות את העניין להליך יישוב סכסוכים הקבוע בחוקת העבודה, כאמור בהסכם הקיבוצי. בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת ההסתדרות וקבע כי מאחר שהמחלוקת נוגעת לפרשנות ההסכם הקיבוצי, יש לפתור אותה באמצעות מנגנון יישוב סכסוכים מוסכם. בית המשפט הדגיש כי סכסוכים פרשניים ייושבו בצורה הטובה ביותר על ידי בורר וכי יש להתחשב בלשון ההסכם, על הקשרו התעשייתי ובפועלו. משכך, על הצדדים להפנות את הסכסוך להליך יישוב סכסוך, ללא צו להוצאות בשל היותו סכסוך קיבוצי.