פש"ר 40728-12-19

תקציר

פסק דין זה הוא ככל הנראה תוצאה של תביעה אזרחית בין נושה לבין חייב שנפטר. הנושה טען כי החייב לווה 150 אלף שקל והסכים לפרוע את ההלוואה בריבית ובתשלומי הצמדה. עוד טען הנושה כי החייב לא הצליח לפרוע תשלום חודשי של 2,600 שקל, למעט מספר חודשים, ודרש מעיזבון המנוח להחזיר את מלוא הסכום בתוספת ריבית. מנגד, טען סנגורו של החייב כי השניים אינם ידועים בציבור וכי הכספים שהתקבלו מהנושה לא היו הלוואות אלא תשלומי שכר דירה עבור חדר בביתה. עוד טענה כי החזירה את ההלוואה הנטענת במלואה וכי התשלומים החודשיים אינם חלק מהסכם הלוואה נוסף. עזבונו של החייב הדגיש גם את הימנעותו של הנושה מלהציג כל ראיה תיעודית שתתמוך בטענותיו בדבר העברות כספים לחייב. לאחר בחינת טענות הצדדים, המליץ בית המשפט לצדדים לנסות להגיע לפשרה. הנושה הסכים והציע סכום של בין 150,000 ₪ ל-250,000 ₪ ליישוב הסכסוך. שני יורשיו של החייב הסכימו להצעה, כאשר אחד מהם הבהיר כי ההסכמה הייתה לצורכי פשרה בלבד ואין בה משום הכרה בטענות הנושה. השופטת החליטה לאשר פשרה של 210 אלף שקל שישולמו לנושה, תוך התחשבות בכל טענות ונסיבות המקרה. ההחלטה התקבלה מבלי שנפסקו הוצאות משפט למי מהצדדים.