בש"פ 92/12

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו של המערער עד לסיום משפטו באשמת אונס ואיומים על אשתו. הרקע לערעור מתייחס לאירוע שהתרחש ביום כיפור בשנת 2011, כאשר המערער כפה לכאורה על אשתו לקיים עמו יחסי מין בניגוד לרצונה. למחרת יצא המערער לעבודה כרגיל, ואשתו התקשרה למשטרה בטענה שהוא איים להרוג אותה אם תספר למישהו על האירוע. בית המשפט המחוזי מצא די ראיות לכאורה לביסוס האישומים, והורה על מעצרו של המערער בטענה כי נשקפת ממנו סכנה לאשתו. על החלטה זו הוגש ערר בנימוק שהראיות אינן מצדיקות הארכת מעצר וכי קיימות חלופות מעצר קבילות. המערער טען כי המניע של אשתו לתלונה נבע מאמונתה כי הוא בוגד בה, וכי יחסי המין בלילה המדובר היו בהסכמה. זאת ועוד, טען המערער כי יש לקבל את חלופות המעצר עליהן המליץ שירות המבחן, שכן הן ראויות והרמטיות דיהן. עם זאת, בית המשפט מצא כי הראיות שהוצגו היוו עילה מספקת למעצר, שכן יש בהן סיכוי סביר להוכחת אשמה. אשר לחלופת המעצר, אישר בית המשפט, לאחר היסוס מסוים, הסדר לפיו ישהה המערער עם בן דודו בפתח תקווה בתנאים מחמירים, לרבות פיקוח אלקטרוני, ערבויות גבוהות ופיקוח מתמיד. החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה אפוא, והמערער ישוחרר למשמורת בן דודו, במגבלות האמורות.