ת"א 18091-06-21

תקציר

בית המשפט מצא כי אכן נחתם הסכם תיווך מחייב בין התובעת לבין הנתבעים 1, 2 ו-3. הנתבעת 3 חתמה על ההסכם בשם הוריה, נתבעים 1 ו-2, אשר רכשו נכס שהוצג להם על ידי התובעת. התובעת הייתה זכאית לדמי תיווך בשיעור של 2% מעלות הרכישה, כפי שנקבע בהסכם. עם זאת, מאחר שהתובעת הציגה רק מחצית מהנכס שנרכש, חושבו דמי התיווך על בסיס מחצית מעלות הרכישה, בסך 982,800 ₪. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים כי לא היו חייבים בתשלום משום שלא התחייבו לבלעדיות כלפי התובע. סעיף הבלעדיות בהסכמי תיווך חל בדרך כלל על מוכרים ולא על קונים, וטענת הנתבעים כי לא זכרו שהנכס שהוצג על ידי התובע אינה עקבית וחסרת אמינות. הזמן שחלף בין הצגת הנכס לרכישתו, ארבעה עשר וחצי חודשים, לא שלל את זכותה של התובעת לדמי תיווך. בית המשפט דחה גם טענות בדבר מהות ההסכם והיעדרם של מוכרים כנתבעים, ולא מצא בהן כל הצדקה. לבסוף, נדחתה התביעה נגד הנתבע 4, שלא חתם על ההסכם והיה מעורב שלא לצורך בתביעה, ללא הוצאות.