ה"פ 49032-12-19

תקציר

התובעת, חברה פרטית למערכות סולאריות, תבעה את הנתבעת, בעלת חלקת קרקע במושב הודיה, למתן תוקף ולאכיפה של הסכם שכירות להקמת מערכת פוטו-וולטאית על גגות הקרקע. ההסכם, מיום 26.7.2018, השכיר לתובעת שטח של 2,800 מ"ר למשך 24 שנים ו-11 חודשים, בדמי שכירות שנתיים של 25,000 ₪. עם זאת, הנתבעת שלחה לתובע הודעת ביטול, בה טענה להפרות ונזקים שונים שנגרמו על ידי התובע. התובעת טענה כי הביטול היה בלתי חוקי ונעשה בחוסר תום לב, וביקשה לאכוף את ההסכם ולהמשיך בפרויקט. הם ביקשו הצהרה על תוקף ההסכם, המשך העבודות, רישום הערת אזהרה וצו מניעה קבוע שימנע מהנתבע להתקשר בהסכם מתנגש. מנגד, הנתבע ביקש לדחות את התביעה, בטענה כי לבית משפט השלום סמכות לדון בתיק, שכן מדובר בהחזקה ושימוש במקרקעין. בנוסף, הנתבעת טענה כי התובעת הפרה באופן חמור את ההסכם, גרמה נזק לרכוש ולא עמדה בתנאים המוקדמים שהוסכמו. כתוצאה מכך, חתמה הנתבעת על הסכם עם צד שלישי. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לו סמכות עניינית בעניין וכי בית משפט השלום הוא הפורום המוסמך לדון בתביעה. הסעד המבוקש, עיקרו אכיפת הסכם החכירה, נפל בסמכותו של בית משפט השלום בתביעות בדבר החזקה או שימוש במקרקעין. למרות שהתובעת ביקשה סעדים נלווים, כגון רישום הערת אזהרה, הם היו שותפים לנושא העיקרי ולא הקנו סמכות לבית המשפט המחוזי. יתר על כן, תקופת ההסכם, קצת פחות מ-25 שנה, סיווגה אותו כחכירה רגילה ולא כ"חכירה לדורות", דבר שהיה מקנה לבית המשפט המחוזי סמכות. בית המשפט הורה להעביר את התביעה לנשיא בית משפט השלום במחוז מרכז לצורך ניתוב וקבע כי על התובע לשאת בהוצאות הנתבע בסך 10,000 ₪ בגין ההליכים בבית המשפט המחוזי, ללא קשר לתוצאה הסופית. ההחלטה ניתנה בהיעדר הצדדים, ותיק התיק הועבר לבית משפט השלום להמשך הליכים.