עת"מ 60268-03-24

תקציר

פסק הדין דן בדחיית עתירה המערערת על החלטת הרשות לאשר תכנית לצינור גז טבעי החוצה את אדמותיו החקלאיות של העותר. העתירה נדחתה בעיקר משום שלא כללה גורם רלוונטי, קיבוץ שמיר, שייפגע מקבלתה, המהווה עילה לדחייה מיידית. זאת ועוד, טענות העותרים בדבר פגמים פרוצדורליים ופגיעה בזכותם לטעון בהליך המינהלי שקדם להחלטת הרשות לא היו משכנעות, שכן הן לא הציגו כל בסיס משפטי לטענות אלה. לגופה של החלטת הרשות מדגיש השופט את תפקידו המצומצם של בית המשפט בבחינת שיקול דעתה של רשות תכנון מקצועית. העותר טען כי התכנית שאושרה אינה סבירה במספר סעיפים הנוגעים להשפעות חקלאיות, הגבלות פיתוח עתידיות ושיקולי בטיחות. עם זאת, השופט מצא כי טענות אלה נשקלו די הצורך על ידי הרשות ונפלו בגדר הסבירות, במיוחד נוכח חובתה של הרשות לאזן בין האינטרסים של כל הצדדים. גם החלטת הרשות לאשר את התכנית, שעשתה שימוש בתוואי תשתית קיים, נמצאה סבירה, תוך מתן משקל ראוי להתנגדויות העותר. בנוסף, דחתה השופטת את טענות העותר לנזק משמעותי ובלתי הפיך, וקבעה כי הנזקים היו ברי פיצוי ולא חמורים כפי שנטען. השופט הדגיש כי בית המשפט אינו ערכאה תכנונית ואין להתערב בשיקול הדעת הסביר של רשויות התכנון. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים.