ע"פ 1059/24

תקציר

המערער טען כי על בית המשפט להתחשב בסמיכות עניינו לסייג ההגנה העצמית בעת קביעת עונשו, אולם השופטים הגיעו למסקנה כי טענה זו משוללת כל יסוד, שכן המערער סיכן עצמו מרצונו. עוד טען המערער כי התיקון האחרון המחמיר מבחינה מוסרית את עבירת ההריגה האדישה צריך להביא להקלה בעונשו, שגם השופטים חלקו עליה, וקבעו כי קשה לפרש את התיקון כסיבה להקלה. השופטים הדגישו את שיקול הדעת הנתון לערכאת הענישה ואישרו כי אין בסמכותה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש אלא אם נפלה טעות מהותית או חריגה משמעותית ממדיניות הענישה. הם הכירו בטענות המערער בדבר הצורך בעקביות בענישה, והתכוונו למקרה דומה (אננטפק) בו ניתן עונש נמוך יותר. עם זאת, הם הדגישו כי יש לשפוט כל מקרה לגופו והציעו הפחתה קלה בעונש המאסר כדי להתאים אותו למקרה אננטפאק, תוך קביעת תקופת המאסר על 17 שנים.