ע"פ 2977/06

תקציר

המערער, הנשוי למתלוננת למעלה משני עשורים, הורשע בשורה של סעיפים של אונס, מעשה סדום, תקיפה בנסיבות מחמירות, חבלה של ממש, איומים, הטרדה מינית, תקיפת קטין, עבירות מין במשפחה, הפרת צו והפרעה לשוטר. האישומים נבעו מחשד להתעללות פיזית, מילולית ומינית שבוצעה במתלוננת ובילדיהם במשך מספר שנים. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 10 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, והורה לו לשלם למתלונן פיצויים בסך 100,000 ₪. הן המערער והן המדינה ערערו על פסק הדין. המערערת טענה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן אמון בעדותה של המתלוננת, דבר שסותר את דבריה הקודמים בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה. בינתיים ביקשה המדינה להחמיר בעונש. השופט לוי קיבל את ערעורו של המערער בחלקו, מצא סתירות בעדותה של המתלוננת שהעלו ספק סביר, והגיע למסקנה כי יש לזכות את המערער מעבירות המין המיוחסות לו מחוסר ראיות. עם זאת, לוי אישר את ההרשעה בעבירות אחרות, בהן תקיפה ואיומים. השופטת חיות, לעומת זאת, הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי להיענות לעדותה של המתלוננת ודחתה את ערעורו של המערער בנוגע לעבירות המין, כמו גם ליתר עבירות האלימות בהן הואשם באישום הראשון והשני. חיות הדגישה את הקושי של נפגעי עבירות מין לחשוף את המתעללים בהם, בעיקר בתוך התא המשפחתי, וקיבלה את הסברי המתלוננת לסתירות לכאורה בדבריה. השופט מלצר הצטרף למסקנתו של לוי לאשר את ההרשעה בחלק מהעבירות, אך זיכה את המערער מאשמת תקיפה בנסיבות מחמירות מחוסר ראיות מספיקות. באשר לגזר הדין, הסכימו שלושת השופטים לדחות את שני הערעורים, ומצאו את החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת היטב וראויה בנסיבות העניין. לפיכך התקבל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, למעט האישום בתקיפה בנסיבות מחמירות, ממנו זוכה המערער.