עב"ל 16234-03-15

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על שלילת גמלת הבטחת הכנסה ממקבל שרכבו היה מושכר. בית המשפט הכריע לטובת המערערת, בקובעו כי נושא ההליך אינו שימוש במחירון לוי יצחק על ידי המוסד, שכן למערערת אין טענות בעניין זה. הגורם הקובע את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה הוא שווי הרכב בעת הגשת התביעה לגמלה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי על המוסד לביטוח לאומי היה להעריך את שווי הרכב על פי מחירון אוקטובר 2013 עת הוגשה התביעה באותו חודש. במקום זאת, היא אישרה את תקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, הקובעת את השווי על סמך מחירונים המתפרסמים ב-1 בינואר וב-1 ביולי בכל שנה. בנוסף, הסכים בית המשפט עם עמדת המוסד, לפיה קביעת שווי הרכב אינה צריכה להתחשב בגורמים המחייבים הערכה ספציפית, כגון תאונות. פרשנות התקנות הרלוונטיות ותכליתן, יחד עם חוק הבטחת הכנסה, הביאו את בית המשפט למסקנה כי על המוסד לשקול את הנתונים המופיעים ברישיון על פי החלטת הרשות המוסמכת. גישה זו, טען בית המשפט, מגשימה את תכלית החקיקה ונמנעת מלהבחין בין תובעי הטבה על בסיס מועד החכרת רכבם. עוד הדגיש בית המשפט כי יש לפרש את החקיקה הסוציאלית לטובת מתן הטבות. במקרה דנן, רכבו של המערער נרכש מחברת השכרה ושימש להשכרה. על פי מחירון לוי יצחק, שווי הרכב היה נמוך מהסף הפוסל את הזכאות להטבה. משכך, קבע בית המשפט כי המערערת זכאית לגמלאות הבטחת הכנסה לתקופה שבין יולי 2013 לדצמבר 2013 והורה למוסד לשלם למערערת בתוך 30 יום. כמו כן, חויב המוסד לשאת בהוצאותיו של המערער, בסך 2,000 ₪.