ע"א 5797/05

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין תאגיד משותף לניהול זכויות יוצרים, המערערת, לבין מספר משיבים שהואשמו בהפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר ולא במשפט. למערערת מונופול בתחומה, כפי שהכריז הממונה על ההגבלים העסקיים, ופעילותה כרוכה בהסדרים כובלים. בית הדין להגבלים עסקיים העניק למערערת היתר זמני להמשיך ולפעול בתנאים מסוימים. במסגרת ההליכים המשפטיים שפתחה המערערת נגד המשיבים בשנת 2003, ביקשו המשיבים להחיל על עניינם את תנאי ההיתר הזמני. בית משפט השלום בהרצליה דחה בקשה זו בהחלטת ביניים, בקובעו כי התנאים חלים רק על תיקים שכבר הסתיימו כדין, מה שלא היה המקרה כאן. עוד העיר בית המשפט כי על המשיב להסדיר תשלום בגין שימושו שלא כדין בזכויות המערער. המשיב ביקש אז לפסול את בית המשפט, וזה התקבל. המערער ערער על פסילה זו. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה את החלטותיו והערותיו של בית משפט השלום בהרצליה, לא מצאה חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים מצד השופט. החלטת הביניים התמקדה בשאלה משפטית ספציפית ולא הצביעה על דעה קדומה כלשהי כלפי המשיבים. דברי בית המשפט בנוגע לתשלום נאמרו בהקשר של ניסיון ליישב את המחלוקת ולא היוו עמדה סופית בנושא. זאת ועוד, העובדה שהשופטת עבדה בעבר במשרד עורכי דין המייצג את המערערת אינה מהווה עילה מוצדקת לפסילה, שכן מערכת יחסים זו הסתיימה לפני למעלה מעשר שנים והשופטת עצמה לא ייצגה אישית את המערערת. לסיכום, קיבלה ערכאת הערעור את הערעור, בקובעה כי החלטת בית משפט השלום בהרצליה לפסול את עצמה אינה מוצדקת. התיק הוחזר לסגן הנשיא, השופט מ' שריר, לדיון נוסף, והמשיבים חויבו לכסות את הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דינו.