ע"א 839/21

תקציר

פסק הדין דן בערעור על חוזה מקרקעין מורכב בו ביקשו המערערים פיצוי בגין אי קבלת זכויות מובטחות במקרקעין. בתחילה, החלטת בית משפט קמא נסמכה על פרשנות סעיפים ספציפיים בהסכם, שאינם קשורים להסכם הפשרה עליו הטילו המערערים. בפני המערערים עמדו אפיקים משפטיים שונים, לרבות ביטול והשבה, תביעה בגין הפרה הקשורה לאי קבלת הקרקע המקורית או החלופית, ואכיפת הסכם פשרה נפרד – שאף אחד מהם טרם מומש באופן אפקטיבי, לטענת בית המשפט. בית המשפט דחה את טענת המערערים כי הסעיפים הנדונים תפקדו כהתחייבות השעיה המזכה אותם אוטומטית בקרקע חלופית ללא פעולתם, ותחת זאת פירש את הסעיפים כאופציות הטעונות הפעלה על ידי המערערים. פרשנות זו התיישבה עם לשון החוזה, עם תכליות העל העסקיות ועם הסיכונים המשמעותיים המובנים למערערים, במיוחד נוכח האופי הספקולטיבי והסיכונים הגיאוגרפיים הכרוכים במקרקעין. טענותיהם הנוספות של המערערים בדבר חבויות צד ג' ורשלנות לכאורה של יועצים משפטיים נדחו בשל היעדר ראיות מהותיות. בעוד שדעה שונה מזו של השופטת כנפי-שטייניץ טענה כי החוזה מטיל חובה על החברה, דעת רוב אישרה כי דחיית תביעת המערערים נגד החברה ואנשים הקשורים אליה נותרה בעינה. בית המשפט המליץ שלא להטיל הוצאות, מתוך הכרה במצבם המורכב של המערערים הנובע מהסכם בסיכון גבוה, והמליץ לשקול היטב צעדים משפטיים עתידיים אפשריים.