ת"א 24483-09-21

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מעמדם של הנתבעים כדיירים מוגנים בנכס, לאחר פטירת הדייר המקורי, שהייתה אמו של הדייר הנגזר, אמנון. הנתבעים, לרבות אלמנתו וילדיו של אמנון, אינם זכאים למעמד של דיירים נגזרים או דחויים, שכן הם לא התגוררו בנכס עם השוכרת המקורית בתקופה הנדרשת שקדמה לפטירתה, ואף לא ירשו אותו ממנה. יתר על כן, הם אינם נופלים תחת כל קטגוריה אחרת של דיירים מוגנים על פי החוק. גם הסכם הפשרה שנחתם בין אמנון לבעלי הנכסים, בעקבות מחלוקת על שיפוצים, אינו מקנה לנתבעים מעמד של דייר מוגן, שכן הם אינם צד להסכם, וטענותיהם כי הוא חל עליהם נדחות. טענותיהם החלופיות של הנתבעים, המבוססות על הליכים קודמים בבית המשפט ועל הסכם בעל פה לכאורה עם נציג בעלי הנכסים, נדחות אף הן. ההליך הקודם לא קבע את מעמדם של הנתבעים, וההסכם בעל פה שנטען על ידי הנתבעים אינו נתמך בראיות. בנוסף, נדחית טענת הנתבעים כי התובעים זנחו את תביעותיהם בשל איחור בהגשת התביעה, שכן התובעים פעלו במלוא המרץ תוך התמודדות עם סכסוכים משפחתיים ומגפת הקורונה העולמית. באשר לתביעתם החלופית של התובעים לפינוי בשל הפרת הסכם השכירות, היא מתקבלת באופן חלקי. בעוד שחלק מהשיפוצים בוצעו באישור בעלי הנכס, אחרים נעשו ללא הסכמתם. עם זאת, הפרות אלה אינן נחשבות לעילת פינוי מספקת, למעט התקנת ריצוף למינציה על ידי הנתבעים לאחר פטירת הדייר הנגזר, שנעשתה ללא ידיעת התובעים. עם זאת, שינוי זה אינו קבוע וניתן לבטלו בקלות. הצדדים סיכמו על דמי שימוש חודשיים בסך 6,130 ₪, בהם יחויבו הנתבעים החל מיום 21.6.2021 ועד להגשת התביעה, בניכוי של 1,500 ₪ לחודש בגין דמי השכירות ששולמו בתקופה זו. הנתבעים נדרשים לפנות את הנכס לאלתר ולשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 36,000 ₪. פסק הדין יישלח לבאי כוח הצדדים.