עת"מ 618-02-24

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירה שהגישו דיירים ודיירי מתחם מגורים בקריית ים נגד החלטות הוועדה הארצית לתכנון ובנייה לאשר תוכנית התחדשות עירונית הנוגעת למתחם. העותרים טענו כי החלטת הוועדה הייתה בלתי סבירה וחסרת סמכות משום שלא וידאה היתכנות כלכלית גבוהה, לא עסקה בהיבטים הנדסיים המיקרים את עלויות הבנייה וחילקה את התכנית באופן בלתי סביר לאזורים נפרדים. הם ביקשו מבית המשפט לבטל את החלטות הוועדה ולהורות לה לבצע שינויים בתכנית, לרבות מתן ערבויות כלכליות למימוש התוכנית, מינוי מומחה בלתי תלוי לבחינת עלויות הבנייה והכללת חלקת קרקע נוספת (מגרש 41) בתחומי מתחמם. המשיבים – הוועדה הארצית לתכנון ובניה, רשות מקרקעי ישראל, הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ועיריית קריית ים – טענו כי החלטת הוועדה סבירה ומבוססת על עבודת תכנון נרחבת ומורכבת, וכי כדאיות כלכלית היא רק אחד השיקולים באישור תכנית התחדשות עירונית. הם הדגישו כי יש להותיר את הסוגיות התכנוניות לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, וכי טענות העותרים אינן אלא טענות תכנוניות שאינן מצדיקות התערבות שיפוטית. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי ככלל אין להתערב בהחלטות תכנוניות, וכי הכדאיות הכלכלית היא רק היבט אחד שיש לקחת בחשבון בעת אישור תכנית התחדשות עירונית. בית המשפט מצא כי הוועדה פעלה באופן סביר כאשר אימצה את חוות הדעת של השמאי, שהתבססה על הנחות הנדסיות ללא בדיקה ספציפית של הקרקע, וכי היא לא נדרשה למנות מהנדס מומחה בשלב אישור התוכנית. בית המשפט קיבל גם את טענת המשיבים כי חלוקת התכנית לאזורים נפרדים היא החלטה תכנונית סבירה. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את טענות העותרים בדבר הכדאיות הכלכלית של מתחם 2, שהיה מתחת לסף הרווחיות. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה לאשר את התכנית מבלי לוודא את הכדאיות הכלכלית של מתחם זה אינה סבירה, מה גם שרשות מקרקעי ישראל התחייבה להשלים את הכדאיות הכלכלית ממקורותיה. בית המשפט הורה לוועדה לשקול מחדש את אישורה לתוכנית למתחם 2, בהתחשב בצורך לפרט ולהסכים על השלמת ההיתכנות הכלכלית שלה, רצוי בכתב ולא רק כהתחייבות בעל פה, לפני אישור התוכנית. בית המשפט הדגיש כי בחינה מחודשת זו צריכה להתקיים בהקדם, וכי העיכוב ביישום התכנית ייפסק עם אישור התכנית למתחם 2.