עב"ל 46432-10-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על חישוב דמי פגיעה לעצמאי לפי חוק הביטוח הלאומי. המחלוקת המרכזית נסובה סביב פרשנותם ותחולתם הראויים של סעיף 98 ותקנה 11 לחוק הביטוח הלאומי והשפעתם על חישוב הקצבאות. בית המשפט מגיע למסקנה כי הערעור לוקה בחסר יסוד ודינו להידחות. לפי סעיף 98, ההכנסה המשמשת לחישוב הגמלה מבוססת על ההכנסה מהרבעון שקדם לפגיעה. בנוסף, סעיף 345 קובע כי מקדמות יבוצעו על פי תקנות ויהוו דמי ביטוח כדין. תקנה 11 קובעת כי במקרה של פגיעה בעבודה, ההכנסה שעליה שולמו המקדמות לפני הפגיעה נחשבת לשומה הסופית לצורך חישוב הגמלה. תקנה זו נועדה להבטיח שימוש בהכנסה לפני פגיעה, לתמרץ דיווח בזמן וביושר על הכנסות ולמנוע ניסיונות להגדיל רטרואקטיבית את הקצבאות. בית המשפט מסביר כי חריגה מתקנה 11 היא חריגה וחלה בעיקר כאשר המבוטח מסר דוחות הכנסה מעודכנים למוסד או לרשויות המס לפני הפגיעה. דיווחים חודשיים או דו-חודשיים לרשויות המס, במקרה זה, אינם נחשבים שווי ערך לדוחות הכנסות מעודכנים. יתר על כן, אמיתותה של שומת הכנסה שהוגשה לאחר מועד הפגיעה, במקרה זה, אינה עילה מספקת לסטייה. בית המשפט מדגיש כי המערער היה מודע להשלכות האפשריות של אי עדכון הכנסותיו, אך בחר שלא לעשות כן. בסופו של דבר, השופטים אינם מוצאים עילה משפטית לתמוך בעמדת המערער, והערעור נדחה. המערערת נדרשת גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המוסד, בסך 4,000 ₪. ההחלטה תתקבל שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהתאם.