ת"פ 45052-08-19

תקציר

הנתבעים, מעוף שירותי מיקור חוץ בע"מ (מעוף), ניב נדלר (יניב) ושרון יקוטי (שרון), הואשמו בהפרת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם בכך שעבדו כקבלן כוח אדם ללא רישיון. מעוף הואשם בכך שעבד ללא רישיון כקבלן כוח אדם בחברת פלפליי בע"מ (פלפליי), שהעסיקה לכאורה שני עובדים באמצעות מעוף. יניב ושרון, כקצינים של מעוף, הואשמו בכך שלא פיקחו ומנעו את העבירה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי השירות של מעוף לפלפליי היה מיקור חוץ פונקציונלי ולא אספקת כוח אדם, דבר שיחייב רישיון. בית המשפט בחן את טיב השירותים שסיפק מעוף לפלפליי ומצא כי הראיות לא הוכיחו מעבר לספק סביר כי מדובר בשירות כוח אדם. השירותים שסיפקה מעוף לפלפליי נמצאו כמכלול אחד הקשור לפונקציות הייצור והאריזה. בית המשפט הדגיש כי המבחנים להבחנה בין קבלן כוח אדם לקבלן שירות אינם תמיד ברורים וחד משמעיים, ובמקרה זה הם הצביעו לכיוונים שונים. לפיכך, התביעה לא עמדה בנטל השכנוע הנדרש במשפט פלילי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי חוסר הבהירות בהבחנה בין שני סוגי הקבלנים מפר את עקרון החוקיות במשפט הפלילי, המחייב להגדיר עבירות בבהירות מספקת. בנוסף, היסוד הנפשי של העבירה לא היה נוכח, שכן הנאשמים סברו באמת ובתמים כי הם מספקים שירותי מיקור חוץ ולא שירותי כוח אדם. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאחר שמעוף לא ביצע את העבירה, לא ניתן להטיל על יניב ושרון, כנושאי משרה, אחריות לכך שלא מנעו אותה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת הנאשמים לאכיפה בררנית, שכן החלטת התביעה שלא להגיש כתב אישום נגד פלפליי לא הוכחה כבלתי סבירה. כתוצאה מכך, זיכה בית המשפט את כל הנאשמים מהאישומים נגדם. ניתנה להם הזכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום.