ע"פ 88/58

תקציר

הכרעת הדין עניינה בערעור שהגישו מספר מערערים שהורשעו בעבירות שונות הקשורות למזימה מסועפת להברחת סחורות לישראל ללא תשלום מכס. השאלה העיקרית היא האם בית משפט קמא יכול היה למצוא קיומה של קנוניה כללית שלא הוזכרה במפורש בכתב האישום. הכרעת הדין דנה בתפקידו של כתב אישום ומגיעה למסקנה כי הנאשמים לא הופתעו מהמחדל, ולכן רשאי היה בית המשפט להסיק על קיומה של קנוניה מסועפת. כן היא בוחנת את השאלה האם דיני קשירת הקשר מטילים אחריות על קושר קשר אחד למעשיו של אחר, ומוצאת כי עיקרון זה חל באופן מהותי, מעבר להיותו כלל ראייתי גרידא. כמו כן, פסק הדין מתייחס לקבילותה של הודעת משטרה שלא הוגשה כמוצג, ומגיע למסקנה כי השימוש בה היה מוצדק בנסיבות העניין. טענות המערערים בדבר פרשנותן של פקודות מסוימות ומשקלן של ראיות נדחות, למעט הרשעה בסעיף אחד אשר שונה לניסיון שידול להברחה. הכרעת הדין מאשרת את העונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא, ומעניקה הארכת מועד לביצוע עונשו של שפירא כדי לאפשר לו להופיע בפני ועדת השחרורים.