בר"ע 5789/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטה בדבר חלוקת נכסים בעת גירושין. המבקש טען כי יש לראות במוניטין של המשיב נכס בר חלוקה, שכן יש בו פוטנציאל לייצר הכנסה. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו, בקובעו כי המוניטין של המשיבים, הנגזר מהישגיהם האקדמיים ומכושר ההשתכרות הפוטנציאלי שלהם, אינו מהווה בסיס לתביעת מוניטין. בית המשפט קבע כי התשתית העובדתית של המקרה אינה מספיקה כדי לדון בשאלה המשפטית האם מוניטין אישי יכול להיחשב נכס בר חלוקה. כמו כן, צוין כי תביעות מוניטין צריכות להתבסס על תועלות מוחשיות, שלא הוכחו במקרה זה. בית המשפט הסכים עם החלטות קודמות של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, ודחה את בקשת הערעור. בית המשפט הכיר אמנם בחשיבותה הציבורית-משפטית של הסוגיה, אך לא שוכנע כי המקרה שלפנינו הוא הכלי המתאים להכרעתה. השופט הביע נטייה אישית להכיר במוניטין האישי כנכס עקרוני, אך הכיר בקשיים המעשיים בהערכת שוויו. נדונה תורת המשפט האמריקאית בנושא, תוך הדגשת הוויכוח סביב סיווג וחלוקת המוניטין האישי. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הבקשה והותיר את העניין לתיק אחר עם תשתית עובדתית חזקה יותר.