בג"צ 7220/15

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בעתירה המערערת על הפעלת הסמכות מכוח תקנה 119, המתירה הריסה והחרמה של בתים כאמצעי הרתעה מפני טרור. בית המשפט מכיר בפסקי דין קודמים המאשרים סמכות זו תוך הדגשת תכליתה המרתיעה ולא הענישה. השופטים מתווים קריטריונים שינחו את שיקול דעתו של המפקד הצבאי, ובכלל זה הערכת חומרת המעשים, מעורבותם של תושבים אחרים ופגיעה אפשרית בחפים מפשע. בית המשפט בוחן ראיות ספציפיות בעניינו של רג'ב, שמילא לכאורה תפקיד מוביל בפיגוע הקשור לחמאס, ומוצא ראיות מנהליות מספיקות כדי להצדיק את ההריסה למרות שלא המתין להרשעתו הפלילית של רג'ב. ההחלטה מדגישה את חשיבות המידתיות והאפקטיביות בהרתעה, תוך התחשבות בחומר חסוי המצביע על ההשפעה ההרתעתית הפוטנציאלית של ההריסה. רוב השופטים סבורים כי החלטת המפקד הצבאי סבירה, דוחים את הטענות בדבר אפליה ואת הצורך בעיון נוסף בתחולתה של תקנה 119, וקובעים כי העתירה נעדרת כל שחר. עם זאת, אחד השופטים המתנגדים טוען לבחינה מעמיקה של הרגולציה הנוגעת למשפט הבינלאומי והישראלי, תוך התמקדות באיסורי ענישה קולקטיבית ומידתיות. בסופו של דבר, העתירה נדחית, כאשר הרוב תומך בצו ההריסה.