תלה"מ 799-12-20

תקציר

בית הדין מצא כי האופציות שהוענקו לעובד הנתבע על ידי המעסיק התובע היו בראש ובראשונה תגמול על ביצועי העבר של העובד וניסיונו שנצבר לאורך שנות העסקתו, ורק באופן משני כלי לשימור ותמריץ של העובד. השופטת נימקה את החלטתה בכך שבחברות מבוססות, בניגוד לחברות סטארט-אפ, הענקת האופציות מבוססת במידה רבה על הישגי העבר שהחברה מבקשת לתגמל, ומשקל העבר גובר על כל אי-ודאות לגבי העתיד. לפיכך קבעה השופטת כי יש לראות באופציות נכס זוגי משותף, בכפוף ל"כלל הזמן". על פי פסק הדין, שנות עבודתו של העובד בחברה נחשבות לנכס משותף המזכה את התובע באחוז מסוים מהאופציות. עם זאת, התקופה שבין הקצאת האופציות לבין הבשלתן אינה נחשבת לתקופת נכס משותף, שכן היא קשורה למניע המשני של האופציות – שימור עובדים ותמריץ. השופט הורה לנתבעת להעביר לתובע מחצית מהאופציות שכבר מומשו, בתוספת התמורה בפועל שקיבל, בתוך 30 יום. כמו כן נפסקו לתובע 43.3105% מיתרת האופציות שלא מומשו. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, ולצדדים נמסר כי התיק נסגר.