עפ"ג 24997-04-14

תקציר

המשיב הורשע בניסיון פריצה לדירה ונידון על ידי בית משפט השלום בירושלים לשישה חודשי מאסר. עוד קבע בית המשפט כי עונש מאסר מותנה של ארבעה חודשים שהוטל על המשיב בתיק קודם ירוץ במקביל למשך חודשיים ובמצטבר למשך חודשיים. בנוסף, בית המשפט הורה על עשרה חודשי מאסר על תנאי. המדינה ערערה על גזר הדין בטענה שהוא מקל מדי, והעלתה ארבע סוגיות הנוגעות להנחיות גזר הדין, נאותות העונש, החלת מאסר על תנאי וניכוי ימי מעצר. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה כי שגה בית משפט קמא בשיקול דעתו בגזר דינו במספר סעיפים. ראשית, מצא בית המשפט כי היה על השופט קמא לציין במפורש את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כנדרש בסעיף 40יא לחוק העונשין. השופט גם לא שקל מספר שיקולי הרתעה המפורטים בסעיפים 40ה, 40ו ו-40ז לחוק, המצדיקים עונש מאסר ארוך יותר. באשר להחלת המאסר על תנאי, קבע ערכאת הערעור כי בית משפט קמא לא סיפק כל הנמקה לחפיפה החלקית, אשר בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב הייתה צריכה להיות מוגשת ברצף במלואה. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין ליהנות המשיב מניכוי כפול של ימי המעצר, ואין לספור ימים אלה רק בגזר הדין הקודם. ערכאת הערעור דחתה את הערעור בדבר טווח הענישה ההולם, אך קיבלה אותו ביחס לעונש שהוטל בפועל, והגדילה אותו לתשעה חודשים. בית המשפט קיבל גם את הערעור על בקשת העונש המותנה, והורה כי כל ארבעת החודשים ירוצו ברצף. כמו כן, קבע בית המשפט כי תקופת המעצר לא תנוכה מהעונש החדש. בסיכום כל התקופות, נקבע עונשו של המשיב על 16 חודשים, כולל שלושת חודשי המאסר שהוטלו עליו בגין הפרת צו המבחן. החלטת בית המשפט התקבלה בנוכחות בא כוח המשיב והמשיב.