עפמ"ק 13888-02-20

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת בית משפט קמא ליתן צו המונע מהמערערת לנקוט בפעולות הכנה כלשהן לפתיחת עסק ללא רישיון. בית המשפט מדגיש כי מוקד הדיון הוא בחוקיות ההחלטה לפי סעיף 22א לחוק רישוי עסקים, המאפשר לבית המשפט להוציא צו כזה, ולא בנכונות החלטת רשות הרישוי שלא להעניק רישיון עסק – סוגיה נפרדת שיש לדון בה בעתירה מנהלית. מאחר שלא הייתה מחלוקת עובדתית רלוונטית לסעיף 22א, העדר דיון ובירור בבית משפט קמא לא היה פגם מהותי. בית המשפט מוצא כי התקיימו התנאים למתן צו המניעה לפי סעיף זה: לעסק אין רישיון, והשיפוצים הנערכים בנכס נחשבים לפעולות הכנה לפתיחת עסק חדש. כמו כן, לבית המשפט שיקול דעת בהוצאת הצו, ובהינתן תכליתו של סעיף 22א – לאכוף את חוק רישוי עסקים ולמנוע פתיחת עסקים ללא רישיון – על בית המשפט לשקול את ההשלכות של הפעלת עסק ללא רישיון. באשר לטענות המערערת בדבר אכיפה בררנית ושיהוי בהגשת הבקשה, מציין בית המשפט כי אין בהן כדי להשפיע על תוצאת הערעור, שכן ההתמקדות היא בפעילות השוטפת של העסק ללא רישיון. הקריטריונים למתן צו לפי סעיף 22א שונים מאלה שבסעיף 22ב, שעניינו צווי הפסקת פעילות לניהול עסקים. לבסוף, מגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת בית משפט קמא הייתה כדין ודוחה את הערעור, תוך שהוא מותיר את הצו על כנו, תוך שהוא מאפשר למערער להגיש עתירה מנהלית או לתבוע פיצוי בגין נזקים בדרכים אחרות.