ה"פ 42020-09-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם הרשאה בין המבקש לבין הרשות. המבקשת ביקשה כי שמאי ממשלתי יספק חוות דעת מקצועית על הוצאות הפיתוח כמפורט בהסכם, ואילו הרשות דרשה הליך מקדים להגדרת התנאים. בית המשפט מצדד במבקש וקובע כי הסכם ההרשאה אינו מזכיר הליך מקדמי אלא מתווה באופן ברור מנגנון מוסכם לקביעת הוצאות פיתוח באמצעות חוות דעת שאין עליה עוררין של שמאי ממשלתי. תפקידו של השמאי, אשר חזקה עליו כי הוא פועל בתום לב ובמקצועיות, הוא לתת חוות דעת מקצועית המבוססת על מומחיותו מבלי לנהל הליך שיפוטי. השופט מדגיש כי יש לאפשר תחילה לשמאי לבצע את תפקידו ולטפל בכל קושי לאחר מכן. כמו כן, בית המשפט מבהיר כי השמאי, אף שאינו בורר, עדיין יכול להפעיל את מקצועיותו ולתת חוות דעת לפי שיקול דעתו, ללא צורך במגבלות מקדימות. השופט מדגיש את החשיבות בכך שלשמאי תהיה גישה לכל המידע הדרוש לגיבוש חוות דעתו ומורה לשמאי הממשלתי לתת את חוות דעתו המקצועית כאמור בהסכם ההרשאה. בנוסף, הרשות חויבה לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין ולפצות את המבקש באגרת בית המשפט.