ע"ח 39398-04-23

תקציר

השופטת דחתה את הערעור לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ובחינת טענותיהם. ההחלטה התקבלה מתוך הבנה כי החקירה הסתיימה וניתן לפרקליטות פרק זמן סביר של תשעה חודשים לבחון את התיק ואולי אף להגיש כתב אישום. בית המשפט הכיר בזכותה של המערערת להגיש בקשה לסילוק התפיסה של הנכס, המאוכלס כיום רק ברישום, אם ברצונה למכור אותו. באשר לטענה בדבר היעדר חשד סביר וסבירות הגשת כתב אישום, קיבל השופט את טענות בא כוח המשיב כי קיימות די ראיות לעבירות המיוחסות לחברה ולפוטנציאל החילוט. השופט הדגיש כי המערער, שהיה בתפקידו חצי שנה, הכיר את פעילות החברה והיה עליו לפעול למניעת כל פעילות בלתי חוקית. אורכה של החקירה לא נתפס כמעיד על קשיים כלשהם אלא כדרישת זמן הכרחית לתיק כה מקיף ומורכב. עוד קבע השופט כי תפיסת הנכס הייתה מוצדקת, שכן ביטולו ישלול את האפשרות לחלט אותו בעתיד אם יורשע המערער. גם הטענות בדבר הפגיעה במוניטין והיקף העבירות המיוחסות לחברה ולמערערת בהשוואה לקבלן משנה נדחו, שכן השופט מצא את הסבריו של המשיב סבירים. ככלל, קבעה השופטת כי יש לדחות את הערעור, צו התפיסה נותר על כנו והוארך הצו עד להחלטה אחרת של בית המשפט קמא. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים ביום 28.5.2023.