ע"פ 8274/13

תקציר

מדובר במקרה של חירש-אילם, אכרם אבו ראס, שדקר את חברו בסכין מטבח וגרם לו לחבלות קשות. אבו ראס טען כי פעל תחת השפעת אלכוהול, מה שהוביל את בית המשפט לבחון את היסוד הנפשי הנדרש לעבירת החבלה בכוונה מחמירה. בית משפט קמא דחה את טענתו, מצא אותו אחראי באופן מלא והרשיע אותו בכל סעיפי האישום, לרבות החזקת סכין והפרעה לשוטר. בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות נכותו והיעדר עברו הפלילי, והטיל עליו עונש קל יחסית של 18 חודשי מאסר. הן התביעה והן אבו ראס ערערו על גזר הדין ועל גזר הדין. ערכאת הערעור דחתה את ערעורו של אבו ראס, והסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא בדבר יסודותיה העובדתיים והנפשיים של העבירה. בית המשפט לא מצא טעם בהגנת שכרותו, שכן הראיות הצביעו על כוונה ברורה. באשר לעונש, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה, והחמיר את העונש לשנתיים מאסר, בהתחשב בחומרת העבירה ובתכנון הכרוך בה. בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות של אבו ראס, אך ציין את הסיכון להישנות המחלה ואת הצורך בהרתעה. השופט דנציגר והשופט הנדל הסכימו עם ההחלטה.