על"ח 4776-12-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת הממונה לפי חוק העבודה. המערערת, מעסיקה במקצועה, צמצמה את היקף משרתה של עובדת לאחר שמיצתה את ימי המחלה והחופשה שלה. בעקבות הודעת העובדת על הריונה, נדרש המעסיק על פי חוק עבודת נשים לנקוט בפעולות ספציפיות כדי להגן על תנאי העסקתה של העובדת. המעסיק לא עשה כן ובעקבות זאת הוטל עליו עיצום כספי על ידי הממונה. המעסיק ערער על החלטה זו וטען כי משרתו של העובד לא צומצמה וכי העובד לא עשה מאמצים לשוב לעבודה. עם זאת, בית הדין מצא כי המעסיק לא מיצה את כל הפעולות הנדרשות למניעת פגיעה בעובדת כאמור בחוק עבודת נשים. בית המשפט גם לא מצא שחר בטענות האחרות של המעסיק בדבר תיקון הודעת הכוונה לחייב והאפשרות להמיר את העיצום הכספי בהודעה מנהלית. השופט הגיע למסקנה כי הממונה וועדת הערר הפעילו את שיקול דעתם כראוי וכי לא נפל פגם משפטי המצדיק את התערבות בית המשפט. לפיכך, הערעור נדחה. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם.