סע"ש 23799-08-17

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, תבע פיצויים מהנתבעת, מעסיקתו לשעבר, בגין שני נושאים נפרדים. ראשית, טען התובע כי במהלך העסקתו לא הפריש הנתבע לקרן השתלמות המיועדת לטובתו האישית של העובד, כמתחייב מצו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף. הנתבעת טענה כי קרן ההשתלמות לא נועדה לחשבונות עובדים בודדים אלא לקרן כללית שמטרתה פיתוח מקצועי, וכי היא מילאה את חובותיה בכך שסיפקה לעובד את ההכשרה הנדרשת. בית המשפט מצא כי קרן ההשתלמות אכן הייתה קרן כללית לפיתוח מקצועי וכי הנתבעת תרמה לה כראוי וסיפקה לתובע הכשרה כנדרש. לפיכך, טענה זו נדחתה. שנית, התובע טען כי פוטר שלא כדין ללא הליך שימוע כדין, דבר שגרם לו להפסד כספי ועוגמת נפש. הנתבעת טענה מנגד כי התובע ביצע הפרות שונות הקשורות לעבודה, לרבות בעיות משמעת ובטיחות, והוזהר מספר פעמים. בסופו של דבר, הנתבעת טענה כי היה מוצדק לפטר את התובע ללא תקופת הודעה מוקדמת. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע אמנם לא עבר שימוע קלאסי, אך הנתבע קיים עמו שיחות רבות בנוגע להתנהלותו ונתן לו הזדמנויות רבות לשיפור, שאת כולן התובע לא ניצל. בית הדין קיבל את טענת הנתבעת כי פיטורי התובע היו כדין, נוכח חומרת מחדליו בעבודה, במיוחד אלה הקשורים לבעיות בטיחות, והעובדה שהתובע קיבל התראות מספקות. בנוסף, ציין בית המשפט כי גרסתו של התובע לאירועים לוקה בחוסר אמינות בשל עיכובים בהגשת התביעה וחוסר עקביות בעדותו. משכך, נדחתה גם התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. משכך, דחה בית המשפט את התביעה כולה והורה לתובע לשלם את שכר טרחת עורך דינו של הנתבע, בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.