עת"מ 57471-04-18

תקציר

העותר, לירן, ביקש להיות מוכר כדייר ממשיך בדירת הדיור הציבורי של סבו לאחר מות סבו. לטענתו, הוא מתגורר עם סבו מאז שנת 2006, מה שיכשיר אותו על פי החוק. עם זאת, משרד השיכון טען כי העותר לא התגורר עם סבו במועד הקריטי ולכן אינו זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה. הראיות העיקריות שהציגו הצדדים היו דיווחים מ"ביקורי מעגלים" שערך משרד השיכון לאימות פרטי דיירי הדיור הציבורי. הדוחות משנת 2006 עד שנת 2010 הצביעו על כך שהעותר לא התגורר עם סבו, ואילו בדו"חות משנת 2011 ואילך צוין כי כן. העותר אף סיפק שישה-עשר תצהירים משכנים, חברים ובני משפחה התומכים בטענתו כי עבר לגור עם סבו בשנת 2006. בית המשפט פסק לטובת העותר, וקבע כי ההחלטה המנהלית של משרד השיכון אינה מעוגנת דיה בראיות. השופטת מתחה ביקורת על דוחות הביקור במעגל על חוסר הפירוט וחוסר השלמות שלהם, במיוחד בהתחשב בנסיבות החיים המורכבות של דיירי הדיור הציבורי. היא גם הדגישה את הבעיות המובנות במוסד הביקורים במעגלים, שלעתים קרובות יוצרות חוסר אמון בין הדיירים לרשויות בשל חוסר איזון הכוחות וההשלכות האפשריות של הצהרותיהם. זאת ועוד, השופט ציין כי החלטת המשרד לא התייחסה כראוי לראיות העותר, ודחתה את 16 התצהירים ללא בדיקה או התייחסות ראויה. מאחר שאותן ראיות הוצגו בפני בית המשפט, לא היה זה ראוי שבית המשפט יחליף את החלטתו שלו. במקום זאת, הנושא הועבר בחזרה למשרד השיכון לבחינה מחודשת על ידי ועדה מתאימה. על ועדה זו הוטל לבחון את מכלול הראיות, לרבות התצהירים, ולתת החלטה מפורטת שהתייחסה לחששות שהועלו בפסק הדין. השופטת הדגישה את הצורך בתשתית עובדתית איתנה בהחלטות מנהליות והציעה שיפורים בנוהל הביקור במעגל, כגון מתן מידע לדיירים על השלכות הצהרותיהם והבטחת דיוק ושלמות הדיווחים.