תפ"ח 1041/08

תקציר

הנאשם הורשע בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין ונידון ל-12 שנות מאסר בגין רצח חברו ליאוניד מירושניקוב. בכתב האישום נטען כי הרצח בוצע בכוונה תחילה באמצעות הכאתו הנמרצת של הקורבן, חנקתו ודריכתו. הנאשם הודה כי היה עם המתלונן, אך הכחיש כי גרם למותו. בית המשפט הרשיע אותו תחילה על סמך ראיות נסיבתיות, לרבות טביעות נעליים התואמות את נעליו של הנאשם, שריטות ופצעים על גופו של הנאשם, וראיות DNA שהציבו את הנאשם בזירה. הנאשם ערער, חלק על ראיות טביעת הנעל וטען כי הן אינן קבילות. בית המשפט העליון החזיר את התיק לחקירה נוספת וחוות דעת מומחה נוספת. חוות דעת המומחה החדשה וראיות נוספות תמכו בממצאים הראשוניים. בית המשפט קבע כי אמנם ראיית טביעת הנעל אינה מדעית, אך היא קבילה כעדות מומחה המבוססת על ידע מקצועי. השופט פירט את המבחנים המשפטיים לקבלת ראיות מומחה בישראל, בארה"ב ובבריטניה, והגיע למסקנה כי ראיית טביעת הנעל רלוונטית ואמינה. השופט דחה גם את טענות הנאשם לגבי ראיות הדנ"א והתרחישים החלופיים שהציע, וקבע כי הן בלתי סבירות ואינן נתמכות בראיות. מכיוון שהראיות החדשות לא שינו את הכרעת הדין הראשונית, ההרשעה וגזר הדין אושרו. כל שלושת השופטים הסכימו עם ההחלטה.