בג"צ 14421-10-25

תקציר

בג"ץ 14421-10-25, פסק דין שניתן על ידי כבוד השופט אלכס שטיין, השופטים דפנה ברק-ארז ועופר גרוסקופף, דוחה עתירה שהוגשה על ידי מר רון גיא נגד רשם בית המשפט העליון, הנהלת בתי המשפט ומדינת ישראל – משרד המשפטים. העתירה הוגשה בעקבות החלטת רשם בית המשפט העליון לדחות את בקשת העותר לפטור מהפקדת ערובה בערעור על החלטת פסלות שופט. **רקע עובדתי:** העותר הגיש ערעור על החלטת פסלות שופט מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט. הוא ביקש פטור מהפקדת ערובה, לאו דווקא מחמת חוסר יכולת כלכלית, אלא מטעמים עקרוניים בנוגע להצדקת הדרישה להפקדת ערובה, ובפרט בהליכי ערעור-פסלות. בקשתו נדחתה על ידי הרשמת, ולאחר מכן נדחתה גם בקשה לעיון חוזר. העותר הגיש בקשה נוספת, בטענה שההליך סווג בטעות כהליך אזרחי, בעוד שלטענתו יש לסווגו כהליך פלילי בשל טענות לניגוד עניינים ומשוא פנים. גם בקשה זו נדחתה, כאשר הרשם קבע כי החלטת הפסלות ניתנה במסגרת הליך אזרחי (ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל), וכי אין בסיס לסיווג כהליך פלילי. בנוסף, נקבע כי המחוקק קבע במפורש כי בהליכי ערעור-פסלות אזרחיים יש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיב. **טענות העותר:** העותר טען בעתירתו כי הדרישה להפקדת ערובה כספית פוגעת בזכות הגישה לערכאות, מונעת ביקורת על שופטים בשל חסם כלכלי, פוגעת במראית פני הצדק ובאמון הציבור במערכת המשפט, במיוחד כאשר אין בהליך זה משיב בעל אינטרס כספי. בנוסף, טען כי הרשם חרג מסמכותו, וכי שגה בסיווג ההליך כאזרחי, שכן לטענתו מדובר בהליך עקרוני הנוגע לטוהר המידות של השופטים. **החלטת בית המשפט:** בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף. הנימוק המרכזי לדחייה הוא קיומו של סעד חלופי. בית המשפט הדגיש כי על החלטת רשם, לרבות רשם בית המשפט העליון, ניתן להשיג באמצעות ערעור בזכות בפני שופט של אותה ערכאה, בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט. **הערות נוספות של בית המשפט:** למעלה מן הצורך, בית המשפט העיר כי על פני הדברים, העתירה חסרה בסיס משפטי. כבוד השופט שטיין הפנה לפרט 3 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר קובע באופן ברור וחד-משמעי כי בערעור על החלטת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, יש להפקיד ערובה בסך 15,000 ש"ח. לפיכך, אין בסיס לבקשת העותר לקבוע כי אין סמכות או הצדקה לדרישת הפקדת ערובה, בניגוד להוראה סטטוטורית מפורשת. **השלכות משפטיות וחידושים:** 1. **עקרון הסעד החלופי:** בית המשפט מדגיש את עקרון הסעד החלופי, הקובע כי כאשר קיימת דרך דיונית אחרת להשגת הסעד המבוקש (במקרה זה, ערעור על החלטת הרשם בפני שופט), בית המשפט הגבוה לצדק לא יידרש לעתירה. עיקרון זה מהווה חסם בפני פנייה לבג"ץ במקרים שניתן לפתור אותם במסגרת ההליך השיפוטי הרגיל. 2. **סמכות הרשם והתקנות:** פסק הדין מאשר את סמכותו של הרשם להתנות בירור הליך בהפקדת ערובה, מכוח התקנות. ההתייחסות לפרט 3 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מחזקת את ההוראה הסטטוטורית ואת הפרשנות המחייבת לפיה ערעורים על החלטות פסלות במסגרת הליכים אזרחיים אכן מחייבים הפקדת ערובה. 3. **סיווג הליך:** בית המשפט מכריע באופן ברור כי ערעור על החלטת פסלות שניתנה במסגרת הליך שהחל כהליך אזרחי (ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל) ייחשב להליך אזרחי, גם אם עולות בו טענות עקרוניות הנוגעות לטוהר המידות. סיווג זה הוא קריטי לעניין החלת הדין, ובמקרה זה, החלת תקנות סדר הדין האזרחי המחייבות הפקדת ערובה. 4. **עמדת בית המשפט לגבי עתירות סרק:** דחיית העתירה על הסף, תוך חיוב העותר בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח, מעידה על עמדת בית המשפט כי מדובר בעתירה חסרת בסיס משפטי ("עתירת סרק"). הדבר משקף את הגישה המחמירה של בית המשפט כלפי עתירות המוגשות ללא עילה משפטית מוצדקת, ובפרט כאשר קיימות דרכים דיוניות חלופיות. לסיכום, פסק הדין מדגיש את חשיבות ההליכים השיפוטיים הקבועים בחוק ובכללים, את עקרון הסעד החלופי, ואת ההבחנה הברורה בין סיווג הליכים לצורך החלת דינים שונים. הוא מחזק את הסמכות המוקנית לרשמים להתנות המשך בירור בהפקדת ערובה, בהתאם לחוק ולתקנות.