תא"מ 37809-09-10

תקציר

המבקש, שהיה הנתבע בתיק העיקרי, ביקש לתקן את פסק הדין ולהאריך את המועד להגשת הבקשה לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד, שכן היא התעכבה משמעותית – כארבעים יום ממועד מתן פסק הדין – והמבקש לא סיפק סיבה מיוחדת לעיכוב. נימוקיו המוצהרים של המבקשים – כי פסק הדין הוצג לבאי כוחם בחודש מאי והם התייעצו עם כלכלן טרם הגשת הבקשה – לא נחשבה לסיבה מיוחדת תקפה. בנוסף, לגופו של עניין, בית המשפט לא מצא טעות בפסק הדין כהגדרתו בסעיף 81(א). הטעויות הנטענות נגעו לחישובים ולפרשנויות, אליהן כבר התייחס בית המשפט בפסק דינו. החישובים שסופקו על ידי המבקש לא היו שלמים ולא לקחו בחשבון את כל תנאי החוזה. כמו כן, פסק הדין פירט את השיקולים למחיר הדירה, ובית המשפט קיבל החלטה מהותית בהתחשב בשתי שיטות חישוב שונות. לבסוף הבהיר בית המשפט כי הפיקדון בקופת בית המשפט ישמש לקיזוז הפרשי הריבית וההצמדה שנצברו על החוב. לפיכך, הבקשה לתיקון פסק הדין נדחתה, הן בשל הגשה בטרם עת והן בשל חוסר צדק.