ת"א 1121/01

תקציר

בית המשפט קבע כי למעט 16 פריטים, העתיקות שנתפסו על ידי התובע מבית הנתבעת הן בבעלות המדינה כמפורט בסעיף 2 לחוק העתיקות. לנאשם היה רישיון לעסוק בעתיקות שהיה בתוקף עד שנת 1977 ולכן, לגבי הפריטים שנתפסו שקדמו לתקופה זו, הוא עמד בנטל ההוכחה והוא זכאי להחזרתם. עם זאת, בית המשפט מצא כי רוב הפריטים שנתפסו, 57 בסך הכל, הושגו לאחר 1985 ולכן שייכים למדינה. בית המשפט הגיע למסקנה זו לאחר שבחן את הראיות שהוצגו וקבע את מהימנות עדויות העדים. יש לציין כי הודעתו של עד במשטרה ותצהיר סתרו זה את זה, ובית המשפט בחר שלא להעדיף גרסה אחת על פני האחרת. השופטת גם מתחה ביקורת על התובע, רשות ממלכתית, על כך שלא דבקה בהחלטה שהתקבלה בהליך הפלילי של הנתבע להשיב את חפציו, למרות שההחלטה לא קבעה את הבעלות על העתיקות. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, בשל התמהמהותו של התובע בפתיחת ההליך האזרחי והצלחתו החלקית של הנתבע להגנתו.