עע"מ 7044/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לסעד זמני מחוב ארנונה. העותר, שצבר חוב זה למעלה משני עשורים, ביקש מבית המשפט להורות למשיב להימנע מגבייתו במהלך הליך הערעור. בית המשפט דחה את הבקשה מכמה טעמים. ראשית, עצם הגשת הערעור אינה מבטיחה עיכוב אוטומטי בביצוע פסק הדין, במיוחד בערעור מנהלי. שנית, העותרת לא עמדה בתנאים הנדרשים למתן סעד זמני, המחייבים הן הוכחת סיכויי הצלחה גבוהים בערעור והן הוכחת נזק כספי בלתי הפיך אם הסעד לא יינתן. טענת העותרים כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר את תשלום החוב אינה מספיקה כדי להצדיק סעד זמני, במיוחד לאור העובדה שהעותרים לא הוכיחו כי היו יכולים לפרוע את החוב אילו הערעור היה מתקבל. מדובר בנטל הוכחה גבוה במיוחד, שהעותר לא עמד בו. יתר על כן, חזקה על המשיב, במקרה זה, הרשות המקומית, להחזיר כל תשלום ששילם העותר אם הערעור יתקבל. לבסוף, בית המשפט מציין כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת העותר, ועל כן הבקשה נדחית מבלי לשקול כלל את סיכויי הצלחת הערעור. החלטה זו התקבלה על סמך פרטי המקרה הספציפיים, והבקשה נדחתה.