ע"א 1418/04

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בפרוצדורה הראויה לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין הסכם בוררות. הערעור בפני בית המשפט הוא האם ההחלטה התקבלה לפי חוק הבוררות, כך שהיה צריך להגיש בקשת רשות ערעור, כאמור בסעיף 38 לחוק הבוררות. המערערים טענו כי ההחלטה, שקדמה להליך הבוררות, התבססה על פרשנות של הסכם ולכן אינה החלטה "לפי חוק הבוררות". בית המשפט הכיר בכך שבעוד שהדין המהותי החל במקרה דנן נגזר מדיני החוזים, המבחן האמיתי לתחולתו של סעיף 38 הוא עוצמת הקשר בין ההליך לבין הליך הבוררות. בית המשפט התחשב גם בעובדה שהמערערים ביקשו עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, ובכך קשר עוד יותר את התיק הנדון לענייני בוררות. עם זאת, בית המשפט ציין כי הערעור הוגש במהירות, בתוך 17 יום מיום מתן פסק הדין, והמשיבים היו מודעים לכך שהמערערים אינם מסכימים עם ההחלטה. לפיכך, קבע בית המשפט כי הערעור נבע מטעות משפטית סבירה ונתן למערערים ארכה להגשת בקשת רשות ערעור בתוך 10 ימים מיום החלטת בית המשפט המחוזי. פסק הדין מורה על מחיקת הערעור ומפרט את הצעדים שעל המערערים לנקוט כדי להגיש את הערעור כראוי.