ת"א 14588-10-18

תקציר

פסק הדין דן בתחולתם של סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות שבדין הישראלי, שעניינם דחיית תביעה באופן שאינו מונע מהתובע להגיש תביעה חדשה מאותה עילה. בית המשפט מכיר בפסיקה הקיימת המפרשת את סעיף 15 ומסווגת את תחולתו, במיוחד במקרים בהם ההליך הקודם לא התנהל עקב רשלנות או מחדל מצד התובע. השופט מסכם את הדעות השונות בנושא ומיישר קו עם גישתו של השופט צור ברע"א 393/05, הקובע כי ניתן להגביל את סעיף 15 כאשר ההליך הראשון היה מטרד בלבד או התנהל בחוסר תום לב. השופט קובע כי התנהלות התובע במקרה זה אינה עולה כדי חוסר תום לב, ובהתחשב במכלול הנסיבות – לרבות אי התייצבותו או התגוננותו של הנתבע פעמיים – יש הצדקה לתחולתם של סעיפים 15 ו-16. מאחר שהתביעה הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, דוחה השופט את טענת ההתיישנות ומאפשר לתובע להגיש חוות דעת רפואית בתוך 30 יום. פסק הדין נוגע בקצרה גם בטענת הנתבע להודאה בקיומה של זכות, שבית המשפט מציין כי היא עשויה להידחות. המזכירות מונחית לקבוע משפט, וההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים.