ע"א 420/75
פסק-דין עליון
תקציר
נסוב סביב תביעת רשלנות שהגישה בעלת נכס, המערערת, נגד בא כוחה, המשיב, עקב סיבוכים שהתעוררו במהלך מכירת נכסיה. המערערת השכירה את נכסיה למשפחת לאור, לרבות בעל ואישה, כדיירים מוגנים. כשהחליטה למכור את הנכס, התייעצה עם עו"ד המשיב, שניהל משא ומתן עם נציג הדיירים, מר לאופר, לפינוי הנכס. עם זאת, עורך הדין לא וידא את חוזה השכירות של השוכרים, בהנחה שרק הבעל הוא השוכר החוקי. הנחה זו הובילה לחוזה פינוי שלא כלל את האישה, מה שגרם לעיכובים בלתי צפויים. האישה, שהייתה אף היא דיירת מוגנת, סירבה לפנות את הנכס אלא אם כן יפוצה, דבר שהוביל להוצאות נוספות עבור המערער. השאלה המרכזית היא האם אי בדיקת חוזה השכירות על ידי עורך הדין מהווה רשלנות מקצועית. בית המשפט העליון קבע כי עורך הדין אכן פעל ברשלנות בכך שלא אימת את פרטי השכירות והסתמך על מצגי הלקוח. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי הלקוח תרם לנזק בכך שלא סיפק את חוזה השכירות ויצר רושם מטעה. משכך, קבע בית המשפט כי שני הצדדים אשמים, והפחית את הפיצוי שהיה על עורך הדין המשיב לשלם למערערת בשליש. בסופו של דבר, חויב המשיב בתשלום שני שלישים מנזקיה למערערת, בצירוף ריבית והוצאות משפט.
חקיקה מקושרת
ע"א 420/75 שרה כהן נ' יצחק אייזן, עליון (21.1.1976)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.