רע"א 6992/22

תקציר

פסק הדין עוסק בברירת הדין בסכסוכים שבהם מעורבים צרכנים ישראלים ותאגידים גלובליים המשתמשים בפלטפורמות מקוונות. הוא חוזר לפסקי דין קודמים מתיקי בן חמו וטרוי מילר, הנוגעים להסכמי המשתמש של פייסבוק שהשתמשו בחוק הקליפורני על פני החוק הישראלי. בפרשת בן חמו, בית המשפט אישר את החוק הקליפורני לתביעות ייצוגיות, והכיר בו כבלתי מפלה, תוך שהוא מציין את ההגנה המשפטית של קליפורניה על צרכנים. עם זאת, בעניין טרוי מילר פסק בית המשפט לטובת החוק הישראלי לעסקים קטנים, וקבע כי התנאי בטל בשל חוסר איזון ביחסי הכוחות. מקרה זה שואל אם החוק הישראלי חל על תביעה ייצוגית שהוגשה נגד Agoda בגין אי הכללת מע"מ במחירים המפורסמים באתר האינטרנט שלה. בית המשפט בוחן האם חוקי הגנת הצרכן בישראל צריכים לגבור על סעיף סמכות השיפוט הסינגפורית של Agoda, ומגיע למסקנה כי חוקי הגנת הצרכן הם כופים ולא ניתן להתנות אותם על ידי סעיפי סמכות שיפוט זרה בחוזים סטנדרטיים. לפיכך, החוק הישראלי חייב לחול כאשר העסק מכוון ומכוון את הפעילות לצרכנים הישראלים, החלטה המונעת הן מהגנת הצרכן והן ממניעת התחמקות מחוקי המדינה על ידי תאגידים רב לאומיים. פסק הדין מדגיש את החשיבות של החלת חוקי הצרכנות המקומיים כדי להגן על צדדים חלשים ולהבטיח פרקטיקות עסקיות הוגנות, תוך הגבלת השימוש בסעיפי ברירת דין העוקפים הגנות סטטוטוריות כופות.