בע"מ 1858/14

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך משמורת בין שני הורים, שלמרות שאינם נשואים, חולקים בן שנולד בשנת 2009. לאחר שנפרדו כשהילד היה בן חצי שנה, החלו שני ההורים להתגורר בנצרת עילית אך פנו לבית המשפט בענייני משמורת. בתחילה הסכימו למשמורת משותפת, אך התגלעו חילוקי דעות, שהובילו להמלצות של פקידי סעד ומומחים. האם עברה לגור בבת ים לצורך עבודה, מה שגרם לקשיים משפטיים ולצו בית משפט, שבתחילה נענתה לו אך לבסוף התעלמה. חוות דעת מומחים חשפו באופן עקבי מסוגלות הורית שוויונית, עם המלצות שונות לאורך זמן, ובסופו של דבר תמכו במשמורת משותפת כאשר הילד מתגורר ברובו עם האם. מאוחר יותר העניק בית המשפט לענייני משפחה את המשמורת לאב, בנימוק של זמינותו ומעבר האם ללא הסכמה. האם ערערה בטענה לטעויות בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, לרבות חוסר התחשבות בסיבותיה הכלכליות לרילוקיישן ואי חקירת המומחה. בית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והעניק משמורת לאם על יסוד החזקה המשפטית כי ילדים קטנים צריכים להיות עם אמם, אלא אם הנסיבות החריגות מחייבות אחרת. הם נימקו זאת בכך שהמעבר עשוי להועיל לילד מבחינה כלכלית, ואין להתעלם מחזקת הגיל הרך. למרות שהכיר במעורבות האבהית הגוברת בחברה המודרנית, אישר בית המשפט המחוזי את החזקה המסורתית, והדגיש את היעדרן של סיבות משמעותיות לסטות מנורמה זו. צוין כי שני ההורים היו כשירים, וההסדרים צריכים לאפשר התקשרות משמעותית מצד האב. הבקשה לערעור נוסף על החלטה זו נדחתה, בטענה כי חזקת הגיל הרך צריכה לעמוד אלא אם אירועים עתידיים יצדיקו בחינה מחודשת של המשמורת.