ת"א 989/04

תקציר

התובע, הסובל מרטינופתיה סוכרתית, טוען כי בית החולים הנתבע התרשל בטיפול בעינו השמאלית, מה שהוביל בסופו של דבר לעיוורונו. לטענתו, בית החולים עיכב את הניתוח, בחר בהליך שגוי לטיפול בקרע ברשתית ושחרר אותו לביתו בטרם עת. עם זאת, השופט מוצא כי התובע לא הצליח להוכיח טענות אלה. מהראיות עולה כי פעולות בית החולים היו סבירות ומקובלות בקהילה הרפואית, וכי עיוורונו של התובע לא נגרם כתוצאה מרשלנות בית החולים. במקום זאת, זה היה כנראה בגלל התקדמות הסוכרת שלו. השופטת דנה גם בטענתו החלופית של התובע לפיה גם אם הניתוח היה מצליח, חדות הראייה שלו הייתה משתפרת רק במעט, ואת החמרת נכותו מפצים ב-250,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. סכום זה כבר כולל ריבית ממועד עילת התביעה. לבסוף, מקווה השופט כי מצבו הקשה של התובע יגרום לנתבע לפצות אותו מחוץ לחוק על הנזק הלא ממוני, ופוסק כי כל צד יישא בהוצאותיו.