עת"מ 2497-05-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה מאחר שלא מצא עילה להתערב בהחלטת יו"ר ועדת הערר, שדחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערר. העתירה נועדה לערער על החלטת הוועדה המקומית להעניק היתרי בנייה החורגים לכאורה מתכנית המתאר ומאגף הבנייה. עם זאת, העתירה הוגשה לאחר שיהוי ניכר, חודשים רבים לאחר שהתקבלו ההחלטות על מתן ההיתרים, ולאחר שהמשיבים החלו בעבודות הבנייה ושינו את מצבם. בית המשפט סבור כי השיהוי אינו סביר ואינו מוצדק, וסבור כי המשיבים וגורמים אחרים הסתמכו על ההחלטות. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי העותר, גוף מקצועי העוקב אחר הליכי התכנון והבנייה, ידע על מתן היתרים והיה עליו לפעול ללא דיחוי. באשר לטענות בדבר היתרי בנייה נוספים, מוצא בית המשפט כי מדובר בטענות מקדמיות שכן ההיתרים טרם ניתנו, ואין מקום לדון בהן בשלב זה. את חששותיו של העותר מפני חריגות אפשריות מאגף הבנייה על ידי ועדות התכנון ניתן לתת מענה באמצעות ועדת הערר, שהיא הגוף המקצועי הייעודי האמון על בחינת החלטות אלה. לפיכך, פסק הדין דוחה את טענות העותר וקובע כי הערעור אינו מוצדק, תוך הדגשת הצורך לכבד את שיקול דעתה המקצועי של ועדת הערר.