ע"מ 36887-12-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי: ע"מ 36887-12-23 פקיד שומה תל אביב 3 נ' חברת פאראגונקס אל טי די ואח'** **הקדמה** פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מתמודד עם בקשה להטלת עיקולים על נכסי משיבים (בפרט, מר סער פילוסוף) מכוח סעיפים 119א ו-194 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). בית המשפט נדרש להכריע האם התקיימו התנאים הנדרשים להטלת עיקולים אלו, ובפרט, האם התקיים החשש הממשי לגביית המס, המהווה תנאי הכרחי להפעלת סעיף 194 לפקודה. **העובדות הרלוונטיות** 1. **החברה:** המשיבה 1, חברת פאראגונקס אל טי די, היא חברה שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים. 2. **בעל מניות:** המשיב 3, מר סער פילוסוף, היה מבעלי מניותיה של החברה בזמנים הרלוונטיים וקיבל ממנה דיבידנדים בסך עשרות מיליוני שקלים. 3. **שומה לחברה:** רשות המסים (המבקש, פקיד שומה 3 תל אביב) הוציאה שומה לחברה, לפיה עליה לשלם מס בישראל בסך כ-114 מיליון שקלים. 4. **העדר נכסים בישראל:** החברה רשומה בחו"ל ונעדרת נכסים בישראל. 5. **בקשה להטלת עיקולים:** לאור חלוקת הדיבידנדים למשיבים והעדר נכסים לחברה בישראל, המבקש הגיש בקשה להטלת עיקולים על נכסי המשיבים, בטענה שיש לחייבם בחוב המס של החברה מכוח סעיף 119א לפקודה, וכן הטלת עיקולים מכוח סעיף 194 לפקודה מחשש לאי-גביית המס. 6. **בקשה להסרת עיקולים:** המשיב 3 הגיש בקשה להסרת העיקולים שהוטלו על נכסיו. 7. **החלטה:** בית המשפט קיבל את בקשת המשיב להסרת העיקולים, מטעמים שיפורטו להלן. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** פסק דין זה מדגיש מספר עקרונות משפטיים מהותיים בדיני המס, ובפרט את ההבחנה בין "הרמת מסך" (סעיף 119א לפקודה) לבין "סעדים זמניים" (סעיף 194 לפקודה), ואת הדרישות הראייתיות הייחודיות לכל אחד מהם. 1. **הבחנה בין סעיף 119א (הרמת מסך) לסעיף 194 (סעדים זמניים):** * **סעיף 119א לפקודה:** עוסק ב"הרמת מסך", המאפשרת גביית חוב מס של חברה מגורם מסוים שאליו החברה העבירה כספים ללא תמורה או בתמורה חלקית. במקרה זה, הטענה היא כי הדיבידנדים שהועברו למשיבים הם כספים שהועברו ללא תמורה, ולכן ניתן לגבות את חוב המס של החברה מהם. **התנאי המרכזי להפעלת סעיף זה הוא הוכחת העברת כספים ללא תמורה.** * **סעיף 194 לפקודה:** עוסק ב"סעדים זמניים", הכוללים גביית מס מוקדמת, איסור יציאה מהארץ והטלת עיקולים. סעיף זה נועד למנוע מצב בו רשות המס תמתין לסיום הליכים ותמצא כי המס לא ניתן לגבייה. **על פי ההלכה הפסוקה, הפעלת סעיף 194 דורשת הוכחת שני תנאים מצטברים:** * **סבירות השומה:** על רשות המס להוכיח שהשומה שהוצאה היא סבירה. * **חשש ממשי לאי-גביית המס:** על רשות המס להוכיח קיים חשש ממשי שהמס לא ייגבה. 2. **הדרישה להוכחת "חשש ממשי לגביית המס" מכוח סעיף 194:** * **חידוש עיקרי בפסק הדין:** בית המשפט קובע כי המבקש (פקיד השומה) **לא עמד בתנאי השני** הנדרש להפעלת סעיף 194 לפקודה – הוכחת חשש ממשי לגביית המס מהמשיב עצמו. * **הסבר:** המבקש אמנם הסביר מדוע יש לייחס את חוב המס למשיב (כלומר, לעמוד בתנאי סבירות השומה במסגרת הרמת מסך לפי סעיף 119א), אך הוא **לא הסביר וממילא לא הוכיח** מדוע קיים חשש ממשי שהמס לא ייגבה מהמשיב. בעוד שהמבקש טען לחשש מאי-גביית המס מהחברה (תושבת חוץ ללא נכסים בישראל), הוא לא הציג ראיות או טענות קונקרטיות באשר לחשש מאי-גביית החוב מהמשיב באופן אישי. * **ההשלכה:** מכיוון שתנאי זה אינו מתקיים, העיקולים שהוטלו מכוח סעיף 194 לפקודה, כסעד זמני, דינם להתבטל. 3. **היחס בין סעיף 119א לסעיף 194:** * בית המשפט מבהיר כי גם אם המבקש עמד בתנאי סבירות השומה ביחס למשיב מכוח סעיף 119א (הרמת מסך), **אין הדבר גורר אוטומטית כי מתקיים התנאי של חשש ממשי לגביית המס לצורך סעד זמני מכוח סעיף 194.** יש להוכיח את שני התנאים בנפרד. * **הבסיס לחידוש:** פסק הדין מבחין בין שני "מנועים" שונים בדין. סעיף 119א מטרתו "להרים את המסך" על החברה ולחייב את בעלי המניות בחוב החברה. סעיף 194 מטרתו להבטיח את גביית המס על ידי מתן סעדים זמניים, וזאת רק כאשר קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות את המס. 4. **חובת הוכחה מוטלת על רשות המסים:** * פסק הדין מחזק את העיקרון כי נטל ההוכחה להוכחת התנאים הנדרשים להפעלת סעיפים כמו 194 מוטל על רשות המסים. במקרה זה, רשות המסים נכשלה בהוכחת תנאי החשש הממשי לגביית המס מהמשיב. 5. **מקרים בהם קיים חשש אוטומטי לגביית המס (ואינם חלים במקרה זה):** * הפסיקה (כפי שמצוטטת בסעיף 11 לפסק הדין) מכירה במקרים שבהם הנסיבות עשויות להקים חזקה לאי-גביית המס גם מהנעבר עצמו. דוגמאות לכך הן: * פעילות עבריינית שנפתחת בגינה חקירה פלילית. * נסיבות המעידות כי העברת הכספים לנעבר הייתה רק למטרה של הברחת כספים. * **הבחנה מהמקרה הנדון:** בית המשפט קובע כי במקרה הנוכחי, נסיבות העניין אינן מקיימות באופן אוטומטי חשש לגביית החוב מהמשיב. קיימות אינדיקציות "לכאן ולכאן" ביחס לכנות העברת הדיבידנדים, וייתכן שהם חולקו שלא למטרת הברחת כספים. לפיכך, לא ניתן להסתמך על חזקה זו, והיה על המבקש להציג טענות והוכחות קונקרטיות. 6. **הזכות להגשת בקשה חדשה:** * בית המשפט מאפשר למבקש להגיש בקשה חדשה להטלת עיקולים, תוך שהוא נדרש לפרט ולנמק באופן ברור מדוע קיים חשש לאי-גביית המס מהמשיב עצמו (ולא רק מהחברה או מתושב חוץ). 7. **השפעת העיקולים מכוח סעיף 119א בלבד:** * בית המשפט מציין (בסעיף 13) כי לאור העובדה שהמבקש הגיש בקשה להטלת עיקולים גם מכוח סעיף 119א בלבד (בנוסף לסעיף 194), המשיב אינו צפוי לעמוד בפני שוקת שבורה כתוצאה מהחלטה זו. הדבר מרמז כי ייתכן שעיקולים מסוימים עדיין תקפים מכוח סעיף 119א, אך אלו אינם מהווים סעד זמני במובן של סעיף 194. **מסקנות והשלכות** פסק דין זה מדגיש את החשיבות של הבחנה מדויקת בין מטרותיהם של סעיפים שונים בפקודת מס הכנסה. בעוד שסעיף 119א מאפשר הרחבת חבות המס מעבר לחברה עצמה במקרים של העברת נכסים ללא תמורה, סעיף 194 דורש הוכחת חשש ממשי לגביית המס כבסיס להגבלות זמניות. החידוש העיקרי הוא ההבהרה כי עצם קיום עילה להרמת מסך מכוח סעיף 119א אינו גורר אוטומטית קיומו של חשש ממשי לגביית המס הדרוש להפעלת סעד זמני מכוח סעיף 194. רשות המסים צריכה להוכיח את כלל התנאים הנדרשים בנפרד. הדבר מהווה תזכורת חשובה לרשות המסים כי עליה לבסס את בקשותיה לסעדים זמניים על ראיות וטענות קונקרטיות, ולא להסתמך על חזקות אוטומטיות שאינן מתאימות לכל מקרה. החלטת בית המשפט עולה בקנה אחד עם העיקרון כי הגבלות על זכויות קנייניות, גם לצורך גביית מס, צריכות להיות מידתיות ומבוססות על הצדקה ראייתית מוצקה. **הוצאות משפט:** בית המשפט פסק הוצאות לטובת המשיב בסך 7,500 ש"ח, לחובת המבקש, המשקפות את הצלחת המשיב בבקשתו להסרת העיקולים.