בש"מ 5618/19

תקציר

בפסק דין זה החליטה השופטת שרית עבדין להיעתר לבקשה להארכת המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור, למרות שיהוי משמעותי של כחצי שנה מעבר למועד המקורי. ההחלטה לקחה בחשבון מספר גורמים: ההשלכות שעשויות להיות לעיכוב זה על מעמדו של המבקש בישראל, ובפרט על הזכויות הסוציאליות בתקופת הביניים שטרם תתקבל החלטה על מעמדם של מבקשי מקלט מדרפור. השופטת הודתה כי למרות שהמדינה טענה כי מקרים קשורים מטופלים במקומות אחרים, מעמדו של המבקש בתקופת הביניים אינו טריוויאלי וכרוך בזכויות סוציאליות חשובות. בנוסף, סבר השופט כי שינוי בסביבה המשפטית, ובפרט בפסקי הדין האחרונים והשלכותיהם על מקרים דומים, עשוי להצדיק הארכה. פסק הדין הדגיש את השוויון והעקביות ביחס למקרים אחרים בהם ניתנים למבקשי מקלט היתרי א/5 זמניים, עד להחלטות רחבות יותר. כמו כן, עבדיאן ציין את פערי הכוחות בין הצדדים, את האתגרים העומדים בפני המבקש בהבטחת ייצוג, ואת הגורמים החברתיים הרחבים יותר המשפיעים על קהילתו של המבקש. אף שהארכה ניתנת, בית המשפט לא קיבל כל החלטה בנוגע לערעור המהותי עצמו או לסעד זמני כלשהו שניתן היה לבקש במקביל. יש לבחון כל מקרה לגופו, והשופט הגיע למסקנה כי מתן הארכה ספציפית זו לא ישפיע באופן רחב לרעה על מצבים דומים. פסק הדין היה ספציפי לנסיבות מקרה זה ולא הטיל צו להוצאות.