בע"מ 7141/15

תקציר

במקרה משפטי מורכב זה, הוטל על בית המשפט להחליט אם הורים יכולים להשתמש בזרעו של בנם המנוח כדי להרות נכד, עניין שהועצם על ידי התקדמות טכנולוגיית הרבייה והיעדר הנחיות משפטיות מפורשות. בן זוגו של המנוח התנגד לשימוש בזרעו על ידי כל אדם אחר, בטענה שלא ירצה ילדים עם אישה אחרת. בית המשפט בחן מספר היבטים, ובהם רצונו המשוער של המנוח, שיקולים אתיים, ערכים חברתיים והאוטונומיה של הפרט על גופו. הנחיית היועץ המשפטי לממשלה התירה שימוש בזרע על סמך הסכמה משוערת, בעיקר אם בן הזוג מעוניין להרות. בסופו של דבר תמך בית המשפט בגישה מצמצמת, תוך הדגשת זכויותיו של בן הזוג כנציג העיקרי של צוואתו המשוערת של המנוח, ופסק שלא להעניק להורים זכויות כאלה אלא בהתקיים נסיבות יוצאות דופן. בית המשפט קבע כי ללא הסכמה מפורשת של המנוח, ההחלטה להשתמש בזרעו לאחר מותו צריכה להיות נתונה בידי בן הזוג בלבד, תוך הדגשת הקושי בהנחת רצונו של המנוח וחשיבות הבהירות החקיקתית.