ת"פ 55201-08-16

תקציר

הכרעת הדין מפרטת את שני האישומים נגד הנאשם. האישום הראשון מתייחס לאירוע דקירה בו הודה הנאשם בתקיפת מתנחל מתוך רגשות אנטי-יהודיים. קבילותה של ההודאה נבדלת ממשקלה ומהימנותה. המבחנים הפנימיים והחיצוניים שהותוו בפסקי דין קודמים מיושמים כדי להעריך את משקלה של הודאת הנאשם, הכרוכה בבחינת טיבה, תוכנה והגיונה של ההודאה לצד ראיות חיצוניות. ארבע הודאותיו של הנאשם – בפני חוקר שב"כ, בפני חוקרי משטרה ובמהלך שחזור – נמצאו כבעלות משקל פנימי גבוה בשל עקביותן, פרטיהן ואופיין העדכני. הם נתמכים גם בראיות חיצוניות: השחזור של הנאשם כלל פרטים שלא היו ידועים לו מהטלוויזיה או מהאינטרנט, התואמים את עדויות המתלונן והחנווני. בית המשפט דוחה את טענת האליבי של הנתבע, ומוצא אותה כבולה וסותרת מבפנים. היא גם שוללת את טענת הנאשם בדבר מחדלי חקירה והעדר הוכחת חבלה חמורה או כוונה לגרום לפגיעה כאמור. האישום השני מתייחס להשתתפותו של הנאשם בהפרות סדר, לרבות יידוי אבנים, בקבוק תבערה וזיקוקים לעבר שוטרים. הנאשם הודה בכך בשלוש הזדמנויות שונות. בית המשפט קובע כי ההודאות עומדות הן במבחן הפנימי והן במבחן החיצוני, ומציין כי הן מפורטות ועקביות מבחינה לוגית, ונתמכות בעדותו של שוטר מג"ב. טענות הנאשם בדבר כמות החפצים שהושלכו ועיתוי ההתפרעויות נדחות, שכן כתב האישום רחב דיו כדי לכלול את ההתפרעויות המוזכרות בהודאת הנאשם. באשר לכוונה הנדרשת לאישום השני, בית המשפט מתייחס להודאות הנאשם. בכך מרשיע בית המשפט את הנאשם בשני האישומים מעבר לכל ספק סביר.