ע"פ 830/23

תקציר

בניתוח מעמיק של הערעורים שהגישו סאוסן, שורוק והמדינה, דחה בית המשפט בסופו של דבר את ערעוריהם של סאוסן ושורוק, תוך שהוא מקבל את ערעור המדינה, מה שהוביל להחמרת עונשם של שני הנאשמים. סאוסן ושורוק, שהיו מעורבים בעבירות חמורות של התעללות ותקיפת קטינים שהיו תחת חסותם, לא הוכיחו נסיבות מקלות מהותיות המצדיקות הקלה בעונשן. בית המשפט הדגיש כי מקרים של התנהגות בלתי הולמת חמורה כזו, במיוחד כאשר הם נגרמים כלפי קטינים פגיעים, מחייבים להחמיר את צעדי הענישה. השופט נעם סולברג הדגיש את חומרת העבירות, והצביע על הנזק הפיזי והנפשי העצום שנגרם לפעוטות, כמו גם על ההשפעה ארוכת הטווח על משפחותיהם. בנוסף, הדגיש בית המשפט את הפרת האמונים מצד הנאשמים, שהיו אמורים לספק סביבה בטוחה ומטפחת אך במקום זאת ביצעו פגיעה מתמשכת. פסק הדין מתיישב עם מגמה משפטית רחבה יותר של החמרת הענישה בעבירות נגד קטינים, כפי שבאה לידי ביטוי בתיקונים האחרונים לחוק העונשין, המדגישים את הצורך בהרתעה מפני עבירות כאלה ובשיקום אמון הקהילה במטפלים. מתוך הכרה בחומרת פשעיהם, הוחמר עונשה של סאוסן ל-6 שנים ו-9 חודשים ושל שורוק ל-7 שנים ו-6 חודשים, דבר המשקף את נחישותו של בית המשפט להתייחס הן לאשמה האישית והן לצו החברתי של הרתעה. בית המשפט גם הכיר באתגרים שעמדו בפני המדליפה, אמו של ש.ג., שחשפה באומץ את ההתעללות למרות שעמדה בפני לחצים ואיומים משמעותיים, והדגיש את תפקידה המרכזי בהבאת העבריינים לדין. פסק הדין מדגיש את מחויבותה של הרשות השופטת להגן על קטינים, להרתיע מפני עבירות עתידיות ולתמוך במי שעומדים באומץ מול הפרות חמורות כאלה.