ע"א 58843-01-16

תקציר

המשיב, אורלי, סיפק תיקונים לרכב בבעלות סמיר. אורלי תבעה את סמיר בגין אי תשלום והאחרון טען כי השיק שנתנה אשתו, המערערת, לאורלי, היה רק לצורכי ביטחון, שיוחזר לאחר שחברת הביטוח תשלם עבור התיקונים. בית משפט קמא דחה את טענתו של סמיר ופסק לטובת אורלי. עם זאת, בערעור פסק השופט לטובת המערער. השופטת קבעה כי אורלי לא הייתה מחזיקה ראויה בשיק, כהגדרתו בסעיף 28 לפקודת השטרות, שכן היא לא קיבלה את השיק שלם ותקין. במקום זאת, את הצ'ק מילאה אורלי עצמה. לפיכך, אורלי לא הייתה זכאית להגנות המוקנות למחזיקים ראויים לפי סעיף 37(2) לפקודה. עם זאת, השופט מצא כי אורלי היא בעלת ערך, כהגדרתו בסעיף 26(ב) לפקודה, שכן היא סיפקה את התיקונים שבגינם ניתן השיק בפירעון חלקי. יתר על כן, גם אם השיק היה מתנה לסמיר מהמערערת, אורלי עדיין הייתה נחשבת כמחזיקה בשווי לפי סעיף 27 לפקודה. המחלוקת העיקרית הייתה האם השיק ניתן כבטוחה לתשלום על ידי חברת הביטוח. השופט מצא כי גרסתו של המערער לאירועים אמינה יותר, בין היתר בשל הימנעותה של אורלי מחקירה נגדית של עדי מפתח, לרבות המערערת עצמה. עדותה של אורלי הופרכה גם במספר נקודות, ובהן טענתה כי הייתה חייבת להיות נוכחת בעת מסירת השיק משום שהוא נמסר לה, דבר שלא ערער עליו המשיב. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי השיק ניתן לצורכי ביטחון ולפיכך, מאחר שחברת הביטוח שילמה לאורלי, הבסיס לתביעתה של אורלי נגד המערערת אינו תקף. כתוצאה מכך, ביטל השופט את פסק דינו של בית משפט קמא והורה על הפסקת הליכי ההוצאה לפועל הנוגעים להמחאה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.